הגוף כמפתח – כשהטנטרה פוגשת טראומה

מאת: תמיר ארז

למה הגוף חשוב בעבודה עם טראומה?

נפגעות ונפגעי טראומה נושאים איתם פצעים עמוקים שלא נמצאים רק בזיכרון ובנפש, אלא גם בגוף. טראומה "נרשמת" לנו בגוף: היא יכולה להתבטא במתח שרירי כרוני, בתחושות של ניתוק וקהות חושים, או לחלופין בהצפה רגשית ובתגובתיות יתר של מערכת העצבים. במילים אחרות, החוויה הקשה שעברנו משאירה חותם פיזי, שמשפיע על איך שאנחנו מרגישים ביום־יום – דריכות מתמדת, חוסר שקט, או תחושה ש"הגוף לא בטוח" בשבילנו.

למרבה המזל, עולם הטיפול הבין בשנים האחרונות שכדי לרפא טראומה, צריך לערב גם את הגוף בתהליך הריפוי – לא רק את המחשבות והרגשות. שיטות טיפול גוף-נפש (סומטיות) כמו טיפול סומטי ממוקד טראומה (Somatic Experience שהקים פיטר לוין), פסיכותרפיה גופנית מיינדפולנס ואפילו יוגה מותאמת טראומה מוכיחות שיפור משמעותי בהתמודדות עם פוסט-טראומה. גישות אלו עוזרות בהדרגה להחזיר את תחושת הביטחון לגוף, להפחית חרדה ולשחרר מתח, ולאפשר לנו להרגיש שוב שלמים.

מה הקשר בין טנטרה לעיבוד טראומה?

אולי שמעתם את המילה "טנטרה" בהקשרים שונים – לפעמים בקונוטציה מינית, לפעמים כמשהו רוחני ומסתורי. למעשה, טנטרה היא מסורת עתיקה מאוד מהמזרח, שמזמינה אותנו לחיבור עמוק ומלא יותר לחיים, דרך הגוף, התודעה והחושים. הטנטרה הקלאסית לא שמה את המיניות במרכז ולא מתעלמת מקיומה – הטנטרה הקלאסית מציעה מאות טכניקות מעשיות: מדיטציות עם נשימה, תרגילי ריכוז בתחושות הגוף, דמיון מודרך של אנרגיה ואור, תנועה מודעת, שימוש בקול ועוד.

מעניין לגלות שרבות מהטכניקות העתיקות של טנטרה דומות מאוד לכלים שבהם משתמשים היום בעבודה עם טראומה. למשל, בטנטרה יש תרגילי נשימה והרפיה כדי להרגיע את הנפש – בדיוק כפי שטיפול מודרני מלמד נשימות להרגעה וקרקוע. יש הדגשה על הקשבה פנימה לתחושות הגוף ברגע הזה – בדיוק כמו במיינדפולנס ובטיפול סומטי המלמדים אותנו לחוש את הגוף בלי להציף את עצמנו. גם עקרונות של חמלה עצמית וקבלת עצמנו קיימים בטנטרה, שמלמדת לראות את גופנו ואת רגשותינו כחלק טבעי ואהוב שלנו, במקום משהו "מקולקל" או זר.

החיבור בין טנטרה לבין עיבוד טראומה מפגיש חוכמה עתיקה עם מדע מודרני. מתוך המפגש הזה נולדת גישה הוליסטית – כזו שרואה את האדם כשלם: גוף, נפש ורוח, ועוזרת לרפא טראומה במישור הפיזי, הרגשי וגם (אם רוצים) במישור העמוק יותר של משמעות ותחושת חיבור לחיים.

אז מה יכול לתת לנו תהליך כזה, שמשלב כלים מעולמות הטנטרה בעיבוד טראומה? כמה יתרונות מרכזיים הם:

• ויסות והרגעה של מערכת העצבים: בעזרת נשימות וכלים גופניים עדינים, נלמד לצאת ממצב של דריכות יתר או קיפאון ולמצוא מחדש תחושה של רוגע ובטחון בגוף.

• חיבור מחדש לגוף ולחושים: במקום תחושת הניתוק או הזרות שהטראומה יוצרת, נוכל לשוב ולהרגיש "בבית" בגוף שלנו, לחוש את התחושות הפנימיות בבטחה ואפילו ליהנות מהחושים ומהתנועה.

• הגברת בטחון עצמי ושליטה אישית: דרך תרגול הצבת גבולות בריאים, תקשורת והקשבה לגוף, מתפתחת תחושה שאנחנו שוב בעלי הבית של גופנו. זה מחזיר תחושת כוח אישי במקום חוסר האונים שהטראומה השאירה.

• שחרור רגשות כלואים וריפוי רגשי: עבודה גופנית מודעת מאפשרת לרגשות שקפאו בפנים להתחיל לנוע ולהשתחרר בקצב שטוב לנו, בלי הצפה. כך הכאב, הפחד או הבושה מקבלים מקום לעבור טרנספורמציה לריפוי.

• חיבור לעצמנו, לאחרים ולמשמעות גדולה יותר: בתהליך הזה אנחנו לא רק "מתקנים תקלה" אלא צומחים. רבים מדווחים שדרך החיבור לגוף, לנשימה ולתהליכים של טנטרה, הם מרגישים מחוברים יותר לעצמם באמת, פתוחים שוב לקשרים בטוחים עם אחרים, ולפעמים אף חווים תחושה רוחנית של חיבור – איך הכל חלק ממארג גדול, מה שמביא תקווה ומשמעות חדשה לחיים.

ויסות והרגעה: ללמד את הגוף לצאת ממצב חירום

אחת המטרות הראשונות בריפוי טראומה היא להוציא את הגוף ממצב החירום המתמשך שהוא נתקע בו. אחרי טראומה, מערכת העצבים שלנו עלולה להיות "דרוכה" כל הזמן – כאילו הסכנה עוד רגע חוזרת. יש כאלה שמרגישים חרדה, בהלה ודריכות יתר, ואחרים מרגישים דווקא קהות, קיפאון וחוסר תחושה. שני המצבים האלה הם תגובות טבעיות של הגוף לטראומה, אבל כשזה נמשך זמן רב, זה מתיש ופוגע באיכות החיים.

כאן נכנסים כלי הוויסות הגופני. בתהליך מבוסס טנטרה נקדיש תשומת לב ללמידה איך להרגיע בהדרגה את מערכת העצבים, כדי שתרגיש שוב בטוחה. אחד הכלים הפשוטים והעוצמתיים ביותר הוא נשימה. הנשימה מחברת בין הגוף לנפש, ובכוחה לאותת למערכת העצבים "הכל בסדר, את יכולה לנוח". למשל, אפשר לתרגל נשימה עמוקה ואיטית: לקחת שאיפה דרך האף, למלא את הבטן באוויר, ואז לנשוף לאט לאט דרך הפה. כשאנחנו מאריכים את הנשיפה, הדופק יורד והגוף מקבל מסר של רגיעה. בטנטרה מדברים הרבה על "אנרגיית החיים", ויש למשל תרגילי מדיטציה שמבקשים מאיתנו להתמקד בהפסקה הקטנה בין שאיפה לנשיפה – רגע זעיר של שקט שבו אפשר לחוות שלווה עמוקה. תרגול כזה, פשוט ככל שהוא נשמע, הוא בעצם דרך עתיקה לאזן את מערכת העצבים ולהחזיר לנו תחושת יציבות.

כלי ויסות נוספים כוללים קרקוע וחיבור לחושים: למשל, לשים לב למגע של כפות הרגליים ברצפה, לתמוך את הגב בכיסא ולהרגיש את היציבות, או להתמקד לרגע בקולות או בריחות נעימים שסביבנו. אלו בעצם תרגילי קשיבות (מיינדפולנס) בסיסיים, שגם הם מקבילים לעקרונות טנטריים של נוכחות מלאה ברגע הזה. בהדרגה, הגוף לומד שהוא כבר לא חייב להיות במצב מגננה תמידי. אנחנו מלמדים את עצמנו ואת גופנו ברבדים כי עמוקים שלנו ש-"הסכנה חלפה, עכשיו אני כאן ועכשיו, ואני בטוח/ה." עם הזמן, תחושות החרדה פוחתות, השינה משתפרת, ויש יותר רגעים ביום שבהם אפשר פשוט לנשום לרווחה.

חיבור מחדש לגוף: להרגיש שוב "בבית" בעור של עצמנו

טראומה פוגעת פעמים רבות בתחושת החיבור הטבעי שלנו לגוף. בשביל רבים, הגוף שהיה אמור להיות מקור של הנאה, ביטחון וכוח הופך פתאום למקור של כאב, בושה או איום. כתוצאה מכך, אנשים מתנתקים מהתחושות שלהם – לפעמים כמעט "לא מרגישים כלום" בגוף, או מרגישים שהגוף "בוגד בהם" ואי אפשר לסמוך עליו. זה לגמרי מובן כמנגנון הגנה: כשכואב מדי להרגיש, אנחנו מעדיפים שלא להרגיש בכלל. אבל בטווח הארוך, הניתוק הזה גוזל מאיתנו את אנרגית החיים ואת החיבור לעצמנו.

בתהליך בגישה טנטרית, נרצה בהדרגה לבנות ידידות חדשה עם הגוף. נלמד איך להקשיב לתחושות עדינות ולכבד את מה שהגוף שלנו מספר לנו. למשל, אפשר להתחיל בתרגול פשוט של סריקת גוף: בעיניים עצומות, לעבור חלק-חלק בגוף (מכפות הרגליים ועד הראש) ולשים לב למה מרגישים – אולי חום או קור, אולי עקצוץ קל, אולי מתח באיזור מסוים. לא מנסים לשנות כלום, רק להיות בנוכחות סקרנית ורגישה למה שיש. גם אם בהתחלה מרגישים "כלום" או רק אי נוחות, זה בסדר. לאט לאט, עם תרגול ועם המון עדינות וסבלנות, התחושות מתחילות "להפשיר". אנחנו לומדים שאפשר להרגיש את הגוף מבפנים בלי להציף את עצמנו, ובלי לבטל את מה שהתחושות האלה אומרות לנו. אנחנו לומדים לסמוך על הגוף שלנו.

הטנטרה מתייחסת אל הגוף כאל כלי קדוש לחוויה – ממש מקדש של הנפש והחיים. בניגוד לדתות אחרות שקידשו את הנזירות ואת ההרחקה של הנאות הגוף מהחיים, האמונה של הטנטרה היא שהגוף שלנו והחושים שלנו הם לא אויב ולא מכשול, אלא חלק מקודש מהחיים. דרך התרגילים הגופניים, אנשים מתחילים לפעמים לחוש מחדש דברים פשוטים: את הקרקע תחת הרגליים, את האוויר שנכנס לריאות וממלא אותנו, את פעימות הלב. בהמשך, כשהביטחון גדל, אפשר גם לחוות הנאה ובטחון במגע שוב – אולי זה להתענג על מים חמים במקלחת, על מגע של בגד נעים, או אפילו לחוש שחיבוק (רק אם נוח לנו) יכול להיות דבר בטוח ומנחם. התחושות החיוביות האלה הן חלק מהריפוי: הן מאותתות למערכת שלנו שהגוף יכול להיות מקום טוב, מקור של כוח ושמחה, לא רק של כאב. עם הזמן, מה שהרגיש זר או מאיים בגוף הופך מוכר יותר, ואפילו אהוב. אנחנו חוזרים הביתה לעצמנו, צעד אחר צעד, בתוך העור של גופנו שלנו.

גבולות וביטחון: להחזיר את השליטה לגופנו

אחד ההיבטים הכי חשובים בתהליך של עיבוד של פגיעה טראומתית הוא להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה והביטחון. הטראומה, מעצם טבעה, לקחה מאיתנו שליטה: מישהו חצה את הגבולות שלנו, פגע בנו, וגרם לנו להרגיש חסרי אונים. כתוצאה מכך, הרבה נפגעות ונפגעים חווים אחר כך את הגוף כמשהו שכאילו "כבר לא שייך לי". תחושת הזכות הטבעית על הגוף ועל המרחב האישי מתערערת. כדי לרפא באמת, אנחנו צריכים לחזור ולהרגיש: זה הגוף שלי, הוא שלי ורק שלי, ואני קובע/ת מה נכון לי.

בתהליך מבוסס טנטרה, שמים דגש עצום על נושא הגבולות וההסכמה. כל תרגיל, כל מגע (אם בכלל יש מגע), וכל חוויה – נעשה אך ורק בהסכמה מפורשת, ובקצב איטי ומותאם אליך. למעשה, עצם התהליך הוא הזדמנות עבורך לתרגל קביעת גבולות בריאים: להגיד מה נוח לך ומה לא, לעצור כשצריך, וללמוד להקשיב לאינטואיציה של הגוף לגבי מה מרגיש בטוח. תמיד יש לבדוק לפני שעושים תרגיל חדש, ואת/ה מוזמנ/ת להגיד "לא" או "רגע, זה יותר מדי בשבילי עכשיו" בכל שלב. יותר מזה – בטנטרה רואים ב"לא" בריא סימן של כוח ושמירה עצמית, לא משהו שלילי. כשנפגע/ת טראומה אומר/ת "עד כאן" – זו חגיגה קטנה, כי זה אומר שהקול הפנימי והגבול האישי מתעורר ומתחזק.

דרך הכבוד המלא לגבולות שלך, לאט לאט נבנית מחדש תחושת הביטחון. תתחיל/י להרגיש בקליניקה – ואחר כך גם מחוץ לה – שהגוף שלך הוא מרחב מוגן ששייך לך. אף אחד לא יכריח אותך, לא יפר את האמון שלך, ולא יעשה משהו בלי רצונך. החוויה המתקנת הזו, של כבוד מלא לרצונות ולגבולות שלך, מחלחלת עמוק. בהדרגה, תחושת חוסר האונים מתחלפת בתחושת מסוגלות: "אני יכול/ה לשמור על עצמי. אני יודע/ת מה טוב לי, ואני גם יכול/ה לבטא את זה." זו העצמה אמיתית, שמשקמת את הביטחון העצמי שנפגע. כשאנחנו יודעים שיש לנו זכות מלאה על גופנו ועל חיינו, שה"כן" וה"לא" שלנו שווים ומשמעותיים – מתעוררת בנו תחושת ביטחון חדשה, שקטה ובטוחה יותר בעצמה.

שחרור רגשי: כשהאנרגיה הכלואה מתחילה לזרום

טראומה שומרת בתוכה לא רק זיכרונות, אלא גם רגשות עזים – פחד, כעס, אימה, אבל, ולעיתים קרובות גם בושה ואשמה. הרבה פעמים הרגשות הללו "ננעלים" בפנים כי לא הייתה לנו אפשרות בטוחה להרגיש או לבטא אותם בזמן האירוע הטראומטי. הגוף מחזיק את האנרגיה הזו בפנים, כמו קפיץ מתוח שלא השתחרר. חלק מהמסע של ריפוי טראומה הוא לאפשר בהדרגה לקפיץ הזה להרפות – לתת לרגשות הכלואים לזוז ולצאת לחופשי בצורה מבוקרת ובטוחה.

דרך עבודה גוף-נפש, רגשות שהיו כלואים בגוף, יכולים להתחיל לנוע שוב בצורה מבוקרת ובטוחה. לפעמים, במהלך תרגול נשימה עמוק או מדיטציה גופנית, עולה גל של עצב ויורדות דמעות שנעצרו שנים. בפעם אחרת, דווקא פרץ של כעס עשוי לעלות – אולי הגוף פתאום מרגיש בטוח מספיק כדי לומר "די!" על כל העוול שנעשה. בתהליך הזה יש מקום לכל קשת הרגשות; במקום לתייג רגשות כ"טובים" או "רעים", רואים בהם ביטוי לאנרגיית חיים שזורמת דרכנו. לכן, אם במהלך התהליך את/ה מרגיש/ה צורך לבכות, לצחוק, לרעוד או אפילו להשמיע קול – זה מתקבל בברכה. אלו סימנים שהגוף והנפש משחררים מטען ישן.

כמובן, השחרור הזה קורה תמיד תוך כדי תחושת ביטחון ובקרה. זה לא שאנחנו צוללים פתאום מחדש לטראומה ללא הגנה. להיפך – קודם דאגנו לקרקוע, לנשימה, לביטחון ולגבולות, ורק מתוך הבסיס הזה הרגשות מקבלים הזמנה עדינה לעלות. תמיד יהיה/תהיה שם מישהו איתך, לנשום איתך דרך הגל הרגשי, להזכיר לך שהרגש הזה הוא גל חולף וטבעי, ולהבטיח שתישאר/י בהווה ולא תיסחף/י חזרה לעבר. עם כל דמעה שנושרת בכאב ומשתחררת, עם כל רעד שמשחרר פחד עצור, את/ה עשוי/ה להרגיש אחר כך הקלה גדולה – כאילו משקל ירד מהלב או שהגוף פתאום קל יותר. הרבה מטופלים מספרים שלאחר ביטוי כזה של רגשות, הם מרגישים שקט פנימי גדול יותר ותחושת חיבור עמוקה– שהצליחו להכיל את מה שהרגישו ויצאו מהתהליך הזה חזקים יותר. זה בדיוק לב העיבוד הרגשי – לאט לאט, מה שפעם היה פצע כואב ופתוח נסגר ומשתלב במרקם החיים, זיכרון שלא נעלם אבל כבר לא שולט בנו מבפנים.

תחושת שלמות ומשמעות: לצמוח מהטראומה

בסופו של דבר, המטרה העמוקה של תהליך העיבוד היא לא רק "להיפטר מסימפטומים" אלא לעזור לנו להרגיש שוב שלמים – לחזור לחיות את חיינו במלואם, עם תחושת משמעות, חיבור וכוח פנימי. רבים מגלים שבמסע הריפוי שלהם, דווקא מתוך הכאב צומחת תובנה חדשה על עצמם ועל החיים. ברגע שאנו מפסיקים להילחם בגוף ובזיכרונות ומתחילים לעבוד איתם בהרמוניה, משתחררת אנרגיה עצומה שהייתה כלואה בהישרדות. האנרגיה הזו הופכת לכוח חיים חדש: פתאום יש מקום ליצירתיות, לאהבה, לסקרנות ולשמחה שלא הרגשנו זמן רב.

טנטרה, כתפיסת עולם הוליסטית, מעודדת אותנו לראות את עצמנו כשלמים בדיוק כפי שאנחנו. במקום לראות את עצמנו "שבורים" בעקבות הטראומה, אנחנו לומדים לראות את הסדקים ולחבק אותם כחלק מהסיפור שלנו – סיפור שממשיך קדימה עם תקווה. עבור חלק מהאנשים, הגישה הטנטרית מביאה גם אלמנט רוחני לריפוי: תחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר – הטבע, היקום, אלוהים, או איך שנרצה לקרוא לזה. התחושה הזו יכולה לתת נחמה ושייכות, לדעת שאנחנו לא לבד, ושאנחנו מחוברים לרשת החיים שסביבנו. אחרים מרגישים חיבור אנושי עמוק – לעצמם ולסובבים אותם – אחרי שנים של ספקות ובדידות פנימית. כך או כך, חוויית החיבור הזו, בין אם נקרא לה רוחנית ובין אם אנושית, היא לעיתים קרובות השלב שבו הפצעים באמת מתחילים להגליד. אנחנו מרגישים שמה שקרה לנו הוא חלק מעברנו, אבל הוא לא כל העתיד שלנו. יש לנו בחירה ויש לנו דרך להתקדם.

לסיכום, השילוב של עבודה גופנית, נפשית ורוחנית בהשראת הטנטרה ובאופן מותאם לטראומה יכול לפתוח דלת לאינטגרציה ויצירת חווית חיים חדשה עמוקה ועדינה. התהליך מאפשר לנו לווסת את הגוף והנפש, להתחבר לעצמנו מחדש, להשיב לעצמנו את הביטחון והכוח, לעבד את הכאב ולשחרר אותו, ובסופו של דבר – לגלות מחדש את מי שהיינו תמיד מתחת לפצע. המסע הזה אמנם דורש אומץ וסבלנות, אבל הוא אפשרי. אינך צריך/כה להישאר לבד עם הכאב. בעזרת הכלים הנכונים ותמיכה אוהבת, אפשר לעבד, לצמוח, ולחזור לחיות בתחושת חופש ובטחון.

מחקרים בתחום – בונוס מיוחד למי שאוהבים לצלול לעומק :)

למי שמחקרים מדעיים עושים להם את זה, אז יש גם מבט מחקרי על השילוב של עבודה גופנית, טנטרה וטיפול בטראומה, ריכזתי כאן כמה מחקרים מרכזיים. כל אחד מהם מדגיש מזווית אחרת את הכוח של חיבור גוף-נפש-רוח בתהליכי עיבוד טראומה, במיוחד סביב טראומה מינית. לצערי המחקר בתחום הזה הוא עדין בחיתוליו, ומחקרים ישירים על טנטרה זה מאוד נדיר עד כדי לא קיים, אבל יש מחקרים מענינים על ההשפעה של עבודה גופנית מודעת טראומה, ומדיטציה ויוגה מודעת טראומה ואיזה השפעות חיוביות ומהירות יחסית יש להם על נפגעי ונפגעות טראומה.

השורה תחתונה של המחקרים האלה: קיים גוף מחקר ראשוני – החל מניסויים מבוקרים ועד סקירות איכות – אמנם מאוד ראשוני ולא מספיק מקיף אבל המגמה ברורה - כאשר משלבים עבודה גופנית מודעת, נשימה, תנועה ומגע בטוח בתוך מסגרת טיפולית, הטראומה לא “נמחקת”, אלא מאפשרים לה להשתלב בזהות שלנו מבלי לנהל אותנו, ובכך מתאפשר שיפור משמעותי באיכות החיים, ברווחה הנפשית הרגשית והפיזית של גברים ונשים עם סימפטומים פוסט טראומטיים. וזה המון.

הנה כמה מחקרים לדוגמא:

קופוס (Kuhfuß ) ואחרים (2021) – סקירת ספרות רחבה על Somatic Experiencing  החוקרים בחנו 83 פרסומים, מהם 12 מחקרים קליניים, כדי להבין את יעילות הגישה הגופנית-עדינה שפיתח פטר לוין לעיבוד טראומה. הממצאים מצביעים על ירידה עקבית בסימפטומים של פוסט טראומה, שיפור ביכולת ויסות רגשי והעמקת תחושת ביטחון בגוף, בעיקר בזכות עבודה איטית, קשב לתחושות הגופניות ועמידה על גבולות אישיים.

Somatic experiencing – Effectiveness and key factors of a body-oriented trauma therapyhttps://doi.org/10.1080/20008198.2021.1929023

Price, Hinojosa & Thompson 2005 – השפעות תרפיה מכוונת גוף על החלמה של נשים שחוו פגיעה מינית בילדות במחקר אקראי הושוו 40 משתתפות שקיבלו טיפול גוף-נפש משולב (עבודה סומטית עם שיחה) לעומת קבוצת בקרה שקיבלה עיסוי בלבד. שתי הקבוצות הראו שיפור במדדי חרדה ודיכאון, והשילוב הטיפולי של עבודה סומטית עם שיחה הוביל לשינוי עמוק יותר בתחושת הערך העצמי ובחיבור החיובי לגוף, מה שמדגיש את הכוח של מגע מודע ויחסים טיפוליים בטוחים. BODY-ORIENTED THERAPY IN RECOVERY FROM CHILD SEXUAL ABUSE: AN EFFICACY STUDY - PMC

van der Kolk ואחרים (2014) – יוגה כתוספת לטיפול פוסט טראומה 64 מבוגרים עם PTSD חולקו לקבוצת

יוגה מבוססת טראומה ולבקרה. אחרי 10 שבועות, מעל מחצית המשתתפים בקבוצת היוגה כבר לא עמדו בקריטריוני PTSD, לעומת כחמישית בלבד בקבוצת הבקרה. נשימה מודעת, תנוחות עדינות ותשומת לב לגוף סייעו להחזיר תחושת שליטה ורוגע למערכת העצבים.Yoga as an adjunctive treatment for posttraumatic stress disorder: A randomized controlled trial. The Journal of Clinical Psychiatry, 75(6), e559–e565. https://doi.org/10.4088/JCP.13m08561

Nixon 2024 – סקירה שיטתית של חוויותיהן של נשים בתהליך ריפוי מטראומה מינית באמצעות תרגולי גוף-נפש הסקירה שילבה 36 מחקרי איכות על יוגה, מדיטציה וטיפולים סומטיים לנשים שעברו פגיעה מינית. שלוש תמות בולטות עלו במחקר הזה: הנשים חוו חיבור מחדש לגוף, עיבוד רגשי בטוח וחוויית משמעות/רוחניות. תרגול עקבי הגביר ביטחון עצמי ופתח מחדש אפשרות למיניות ואינטימיות בריאה.https://doi.org/10.1002/capr.12747

Janssen 2024 – מגע טנטרי מודע כחלק מהתאוששות מטראומה במאמר קליני (Brainz Magazine) נסקרו ראיונות עם מטופלות שקיבלו עיסוי טנטרי מותאם-טראומה. הן דיווחו על שחרור רגשי עמוק, ירידה בבושה וחזרה הדרגתית להנאה חושית – בזכות מגע איטי, מכבד ובעל כוונה. המגע נתפס כ”מרחב בטוח לחזור לגור בו בגוף”.The Power Of Mindful Touch – Tantra Massage For Trauma Recovery And Holistic Healing

InnerCamp -2022 – מדריך מעשי: “12 טכניקות טנטרה לשחרור טראומה” המאמר מציג סדרת תרגילי נשימה מעגלית, קול ותנועה עדינה שניתן לתרגל בבית. ההסברים הפיזיולוגיים מראים כיצד תרגול קצבי מבוקר משחרר מתח עצבי ומרחיב את חלון הסבילות (“window of tolerance”) בלי להציף רגשית את המתרגל.https://innercamp.com/articles/12-tantra-techniques-that-can-help-release-trauma